כי תצא למלחמה
וראית.
יוצא מלבנון,
שבוע מפרך.
נכנס הביתה חיבוק
ויוצא לקליניקה
לטיפול זוגי
לאחות שברים.
והם באים זוג אחרי זוג
רובם בשרות מילואים
אחרי סבב או רגע לפני
עם תינוק או שניים שבבית
והכאב, והתסכול,
והזרוּת
ממלאים את החדר.
והנשק שלי המאובק בצד
מוסתר
אבל אני רואה אותו מציץ
והוא כאילו מספר לי את הסיפור
והם נצמדים לערך,
הם מאמינים במה שהם עושים
במילואים, בבית ובילדים.
והם שואלים אותי
בעיניים דומעות
״תגיד לנו מה״
ואני,
לחלוחית בעין מוסתרת
שותף על מלא לתחושה
פושט את ידי אליהם
כמו מחזיק
כמו מערסל
ורואה,
רואה את היוצאים למלחמה,
ואומר,
לפחות תכרתו ברית משרתים יחד
שהכאב והתסכול והצער
והסבל
והרוע
לא יחדור ויהרוס את המבנה שבניתם יחד
ס׳תכלו אחד לשניה בעיניים
ותתחייבו
שאתם עושים את זה זוגי
לא מפנים קנים פנימה
הערך הגבוה המשותף יגבר
כשאתם נאמנים לעצמכם
והם בוכים,
מתחבקים,
ובליבי תקוה
שיצאו נראים
וראויים
